Sun


 חפש





מאמר מתוך ירחון מיסים פברואר 2015




~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~


כתבה מאתר news1
28/12/2014 אלעזר לוין

ספר כלכלי חדש
"דיני ירושה ועיזבון" - התנ"ך של הנושא

 
השופט שאול שוחט, עו"ד נחום פינברג ועו"ד רו"ח יחזקאל פלומין
המהדורה השביעית של ספר יסוד זה עונה כמעט על כל שאלה בתחומים אלו  איך יודעים מי יירש מה בכל מצב אפשרי? איך יכולים יורשים לשנות את הכתוב בצוואה? זהירות - מתיחת קו על צוואה אינה מבטלת אותה  פנסיה לשארים

 

המהדורה השביעית של הספר "דיני ירושה ועיזבון", שיצאה באחרונה לאור, היא המדריך השלם והמקיף ביותר, ממש תנ"ך, לנושאים אלו, המעסיקים כמעט כל אדם. שלשת המחברים - השופט שאול שוחט, עו"ד נחום פינברג ועו"ד ורואה חשבון יחזקאל פלומין - חברו, כל אחד בתחום התמחותו, והוציאו מתחת ידם כרך בן 620 עמודים, עם מפתחות מפורטים. פרקי הספר מקיפים, כך נראה, כל מה שאפשר לשאול, לברר או להעלות על הדעת בנושאים אלו.
 
זכות הוותק שמורה ליחזקאל פלומין, שהוציא את המהדורה הראשונה של הספר (יחד עם עו"ד מנחם גולדברג) לפני כ-35 שנה. הספר של היום כפול ויותר מהספר של אז. לא רק שהוא מקיף מגוון גדול מאוד של הנושאים, אלא שהוא גם מעודכן לתיקוני החוק ולחידושי פסיקות בתי המשפט עד אפריל 2014. יש בו גם הבהרה וריכוז של נושאים, גם חידושים, גם הפתעות.
 
הספר כל כך מקיף, עד שמפתח העניינים לבדו תופס 20(!) עמודים, פי כמה מהמקובל בספר מקצועי. יש בו מידע מקיף לא רק בנושאי ירושות, צוואות ועזבונות, אלא גם בנושאים משיקים ומשלימים: מיסים החלים על כל פעולה (ואיך אפשר להקטינם או לבטלם!), קצבאות לשארים, זכויות חללים ובני משפחותיהם. לא שכחו את זכות הקיצבה לאלמנת ראש הממשלה ובעיית כפל הקצבאות לבכירים, למשל קצין בכיר שהפך לחבר כנסת.

36 שרטוטים המסבירים הכל

הציבור הרחב ימצא עניין ב-36 שרטוטים, המתארים את חלוקת העיזבון בין השארים, במקרה שאין צוואה. השרטוטים מכסים, כך נראה, כל מצב משפחתי שאדם יכול להעלות על דעתו. כדאי לדעת, למשל, שאם המנוח לא השאיר קרובים כלשהם, ואף לא כתב צוואה, תירש המדינה את הכל!
 
אחד הנושאים המרכזיים הוא צוואה. המחברים מדגישים, שזכותו של מצווה לבטל את צוואתו. איך? על-ידי הוראה מפורשת בכתב, או על-ידי כתיבת צוואה חדשה, או על-ידי השמדתה הפיזית. להעביר קו מחיקה על דפי הצוואה - לא יספיק.
 
האם ניתן לחלק את כספי העיזבון בניגוד לצוואה? "כולם יודעים", כביכול, שזה בלתי אפשרי, ושיש למלא בדייקנות אחרי הוראות הנפטר. הנה חידוש: המחברים מוכיחים, שאם כל היורשים המוזכרים בצוואה מחליטים במשותף, לחלק את נכסי העיזבון ביניהן שלא לפי הצוואה - מותר להם! זאת, בתנאי, שהם מחלקים את כל נכסי העזבון.

מזונות - בעקבות ההלכה היהודית

עוד חידוש שכנראה אינו ידוע לרבים: אם המצווה לא כלל בן משפחה מסוים בצוואתו, רשאי בית המשפט, מטעמים סוציאליים, לפסוק לו מזונות מתוך הצוואה. בנושא זה, הולכת הפסיקה הישראלית בעקבות ההלכה היהודית ("הבנות יזונו והבנים יחזרו על הפתחים" - מסכת כתובות, פרק י"ג, משנה ג'). עם זאת, מזונות יוקצו רק למי שזקוק להם לצרכיו ההכרחיים, כי באופן עקרוני יש לכבד את זכותו של הנפטר להדיר בן משפחה מנכסיו.
 
"דיני ירושה ועזבון" עונים על כל שאלה העלולה להתעורר. למשל: מה יקרה אם אחד היורשים נפטר לפני המצווה? מהי הדרך לפרש צוואה, אם היא כתובה בדרך לא ברורה? האם קרנות גמל ופנסיה נכללים בצוואה? מהן הגימלאות והמענקים שביטוח לאומי ישלם לאלמנות וליתומים? מי מוגדר כבן משפחה? מהי זכותם של הורים לירושה ולגימלאות (שאלה עצובה המתעוררת לאחר שחייל נופל בקרב)? מהי זכותה של אלמנת חייל לגימלה, והאם תפקע במקרה שנישאה שנית? וכך עוד ועוד, כאמור, התנ"ך של נושא מרכזי זה בחיי כל אדם.

 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כתבה מהאתר תקדין

"הפרשנות היום מעניקה מעמד יתר לנשמת הצוואה על פני המילה הכתובה
23.09.2014 | עו"ד אורי ישראל פז 


בראיון ל"תקדין" מסבירים השופט שאול שוחט, עו"ד נחום פינברג ועו"ד ורו"ח יחזקאל פלומין, מחברי הספר "דיני ירושה ועיזבון", שמהדורתו השביעית והמעודכנת יצאה לאור לאחרונה, מהם השינויים המפליגים שחלו בתחום בארבעים השנים האחרונות, ומהו המחיר של היעדר פרסום פסקי דין בדיני משפחה בשם החיסיון והפרטיות

"למותו של אדם יש השלכות מרחיקות לכת בהרבה מאד תחומים", מסכימים השופט שאול שוחט, עו"ד נחום פינברג ועו"ד ורו"ח יחזקאל פלומין, במפגש פסגה לרגל צאת הספר החדש על "דיני ירושה ועיזבון", שכתבו יחד. "הספר החדש מרכז את כל המקרים של פטירת אדם והשלכותיהם לאורך 60 שנה ובמקרים שהובאו בפני ערכאות" מוסיף השופט שוחט. 
שלושת מחברי הספר חגגו השבוע טקס השקה ביחד עם הנהלת הוצאת סדן המוציאה לאור את הספר במהדורתו השביעית והמעודכנת (620 עמודים), שנערך על גג בניין בית הפרקליט בתל אביב. בערב המיוחד הרצה השופט שוחט על "קשייו והתחבטויותיו של היושב בדין בתיקי ירושה ועיזבון".
בערב ההשקה נשאו דברי ברכה עו"ד אפי נוה, יו"ר מחוז תל אביב והמרכז, השופט ד"ר יורם דנציגר מבית המשפט העליון שסיפר על חברות ארוכת שנים עם השופט שוחט עוד מימי משחק הטניס המשותף שלהם כעורכי דין בשכונת סביון, השופטת דבורה ברלינר נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב שתמהה על הזמן שמוצא לו השופט שוחט לכתיבת ספרי אקדמיה, השונים במהותם מכתיבת פסקי דין, ד"ר יואב מאז"ה ופרופ' דודי שוורץ רקטור הקריה האקדמית אונו. את הערב הנחה עו"ד שלומי באשי, יו"ר הוועדה לענייני משפחה במחוז ת"א והמרכז של לשכת עורכי הדין.

חיבור בין עולמות משפט שונים

פרקי הספר מתייחסים לאירועים רבים ומגוונים בחיי רבים מכורח המציאות על מורכבויותיה. לדברי עו"ד ורו"ח פלומין, "למעשה, הופך 'דיני ירושה ועיזבון' במהדורתו השביעית, להיות שימושי ורלוונטי עבור קהל רחב, החל מהמבקש להסדיר מראש את חלוקת עיזבונו לאחר פטירתו, המשך במקרים משפחתיים כגון ידועים בציבור, מורישים בעודם בחיים, אלה שעתידים לרשת וכלה באנשי המקצוע – עורכי דין, רואי חשבון, יועצי מס, עובדים סוציאליים ומנהלי עיזבון.
עורך הדין פינברג הוסיף כי "פעמים רבות מגיעות סוגיות של יורשים לידיעת הציבור, בדרך כלל מדובר בענייניהם של טייקונים וסכסוכים על חלקים בעיזבונות בשווי עתק, אבל למעשה מגיעים מקרים רבים של ירושה ועיזבונות להכרעת בתי המשפט כשהם מורכבים לא פחות ומסתעפים גם לבתי הדין לעבודה".
הייחודיות של הספר לעומת ספרים אחרים על דיני ירושות ועיזבונות, שמצומצמים בענייני ירושה במובנם הצר, היא דווקא בפסיפס העשיר של תחומי העיסוק: דיני עבודה, מיסוי, דיני הביטוח הלאומי, פיצויי נזיקין, קצבאות ותגמולים, ושטחי משפט נוספים שיש להם השלכות הדדיות, נוסף על שיקולי נוחותו של הקורא. כך, למשל, בהחלטה נבונה של חלוקת העיזבון יובאו בחשבון, בין היתר, השלכות המיסוי של החלוקה, שמקומן מחוץ לתחום דיני הירושה במובנם הצר. יש שדינים אשר אין עניינם במוות משליכים אף הם על ענייני ירושה ועיזבון. למשל, לדינים ולהלכות העוסקים בבעלות על הרכוש המשפחתי ובחלוקתו עם פקיעת הנישואין נודעת חשיבות רבה לעניין חלוקת העיזבון על ידי היורשים או מנהל העיזבון. כך, אפשר שחלקים ברכוש הרשומים על שם המוריש והיו בחזקתו יוצאו מכלל נכסי העיזבון ויועברו לבן זוגו, וזאת שלא על דרך ההורשה ובלי שלאופן חלוקת העיזבון תהיה נפקות לגביהם.
הספר כולל גם חלק הממחיש בצורה גרפית את אופן חלוקת העיזבון ב-36 מקרים שונים. הספר דן בשאלות כגון מה דינן של ההתחייבויות שהיו מוטלות על שכמו של האדם ביום פטירתו, ומה דין הזכויות שהיו לו כלפי אנשים אחרים – האם אלה עוברות ליורשיו של הנפטר? או שמא עוברות הן מן העולם עם מות בעליהן? ובכלל, מה דינם של ההליכים המשפטיים שהמנוח היה צד להם? האם הם יופסקו? האם יתחשבו ברצונם של בני המשפחה או של היורשים להמשיך בהם? אילו גמלאות מגיעות לבני משפחותיהם של שליחי ציבור ולעובדי ציבור שנפטרו, וכיצד מחלקים את רכושו של בעל מניה שנפטר או שותף בעסק?
הייחודיות של הספר היא גם בשילוב בין מחבריו, המגיעים מעולמות משפט שונים: השופט שוחט מומחה לדיני משפחה ירושה ועיזבון, עו"ד פינברג מייצג מעסיקים בענייני עבודה, ורואה החשבון ועורך הדין פלומין מומחה למיסוי ועניינים כלכליים. השופט שוחט פרסם את הספר "פגמים בצוואות" בשנת 2001 (מהדורה שנייה) וספר על סדר הדין בבית המשפט למשפחה (ביחד עם עו"ד דוד שאוה) בשנת 2009.

האדרת המהות על פני הצורה

מעטים ספרי המשפט שמחבריהם באים מתחומי עניין כה שונים במהותם, המצליחים להניח את האגו בצד ולשלב ידיים ולהוציא לאור ספר המשלב בין תחומי המשפט השונים והמגוונים.
בהוצאת סדן הסבירו כיצד עבד השילוב בין המחברים, שאינו קל במקרה בו שני מחברים כותבים ספר, קל וחומר שלושה מחברים: "השילוב בינינו, וזה גם התענוג בעבודה המשותפת, שלכל אחד משלושתנו יש יתרון יחסי בלתי-ניתן לערעור בתחומים בו הוא מתמחה. השופט שוחט, נוסף להיותו בעל ראיה כללית עם ניסיון שיפוטי אדיר, מתמחה בכל הנושאים שקשורים לירושה, עיזבון ומעמד אישי. עו"ד ורו"ח פלומין, שהוא אורים ותומים בתחום המיסוי, נתן תמונה עדכנית לנושאי המס ומסביר כיצד להתמודד ולהציע פתרונות נכונים עם מוות שיוצר סיכון ושינוי במצבי מס. עו"ד פינברג הוא בעל הידע העדכני והנכון בתחום דיני עבודה ופנסיה. שלושת החלקים הועברו להוצאת סדן, שדאגה לעריכה קפדנית. בתהליך העבודה כל מחבר הביע את עמדתו וניתנו פתרונות לשאלות שהתעוררו. למען ההגינות יאמר כי לא היה צורך בהחלפת רעיונות, אלא מדובר בפרקים ברורים".

של מי היה וכיצד נולד הרעיון לכתיבת הספר, המשלב בין תחומי משפט שונים כשכל מחבר מביא בו את מנעד הידע שצבר בתחום מומחיותו?

"רעיון כתיבת הספר המשלב נושאים משפטיים שונים המתעוררים עם פטירתו של אדם נולד אצל המו"ל שלנו, דוד סדן ז"ל. בזמנו לא היה בנמצא ספר בנושא הזה. המטרה היתה ועודנה להקל על ההתמצאות במערכת המסועפת של דיני פטירה, ירושה ועיזבון. היה לו ברור שיש לאחד כוחות בין כותבים שונים, מומחים בתחומם, שלהם נגיעה ישירה בתחומי המשפט הרלוונטיים. סדן פנה למנחם גולדברג ז"ל, אז שופט בית הדין האזורי לעבודה ולימים הנשיא השני של בית הדין לעבודה, ויחזקאל פלומין, רואה חשבון ועורך דין מומחה בתחום המיסוי. ואכן, מן המהדורה הראשונה זכה הספר להצלחה רבה. עיון במהדורות הקודמות של הספר מציג את ההיסטוריה המשפטית והכלכלית של מדינתנו: חוק העיזבון על תיקוניו, גלגוליו, ביטולו והצעת החוק להחזירו, כפי שמופיעה במהדורה הנוכחית; חוק הביטוח הלאומי, נושא הגמלאות, קרנות הפנסיה; האינפלציה של שנות השמונים וכמובן חוק הירושה עצמו על ההתפתחויות הרבות שבו".

כבוד השופט שוחט, במבט לאחור על שבע מהדורותיו של הספר, מהם השינויים המפליגים ביותר שחלו בתחום דיני הירושה מאז ראתה אור מהדורתו הראשונה של הספר לפני כ-40 שנה?

השופט שוחט: "העברת הסמכויות לדון בענייני ירושה ועיזבון לבתי המשפט לענייני משפחה, על סדרי הדין ודיני הראיות המיוחדים לו, משליכה לא רק בהיבט הדיוני, כי בדרך כלל להיבט הדיוני יש השלכה גם על הפן המהותי בסכסוכים בענייני משפחה יש יותר הקלה בסדרי הדין ודיני הראיות, היכולת להוכיח את הטענות יותר קלה, וגם ההתחקות אחר רצונו של המנוח היא יותר מקלה על העניין הזה. נושא נוסף הוא דרכי הוכחה של הרכב משפחה, כאשר בדרך כלל הסוגיה הזאת עולה במקרים של ניצולי שואה והם הולכים לעולמם בלי להותיר צוואה ואין להם יורשים מקרבה ראשונה כמו ילדים ואחים, ואז איזה בן דוד או מישהו מקרבה שלישית צריך להוכיח שאין יורשים אחרים בלעדיו. במהדורה החדשה מובאת פסיקה ענפה שקידמה את הנושא וחיזקה את הגישה המקלה בעניין הזה. האדרת המהות על פני הצורה ועל דרך של תיקונים חקיקתיים. ההכרה באפשרות עריכתן של צוואות הדדיות".

אילו שינויים חלו בגישה השיפוטית לירושתו של אדם, ועד כמה התחזק או נחלש הכבוד שרוכשים כיום השופטים לרצונו של הנפטר בבואם לפרש את צוואתו או לחלק את ירושתו?

השופט שוחט: "ישנם שינויים בפסיקה ובחקיקה שחלו בכל הנוגע למתח שקיים בין דיני התצורה ודיני המהות, כאשר הכלל שלפיו התצורה היא 'המשרת' ולא 'האדון' ותמיד מסתכלים לא אל צורת המעשה אלא אל כוונת העושה – הדבר קיבל משקל הרבה יותר חזק, כפי שזה ניכר במהדורה החדשה. גם סוגיית פרשנות צוואה, של מתן מעמד יתר לרצון המת ולנשמת הצוואה על פני לשון המילה כתובה, גישה שאני תומך בה, התחזקה בשנים האחרונות. הנושא הנוסף הוא של הצוואות ההדדיות, שנחקק ממש עם צאת המהדורה הקודמת וההתייחסות אליו היתה מינורית, ואילו במהדורה החדשה ישנה התייחסות רחבה לנושא".

שיטת מצליח
אילו נושאים מרכזיים בדיני הירושה טרם הוכרעו כהלכה מחייבת בבית המשפט העליון, הגם שעברו קרוב לשישה עשורים של פרשנות שיפוטית לחוק הירושה?


השופט שוחט: "כל הסוגיה של סעיף 8א לחוק הירושה, שעוסק בצוואות הדדיות ובאפשרות הביטול של צוואות הדדיות, טרם נדונה וזכתה להלכה פסוקה ומחייבת בבית המשפט העליון. זאת סוגיה שעדיין לא 'נרטבה' וצריך שבית המשפט העליון ייתן עליה את הדעת. היחס בין הוראות ירושתיות בהסכם ממון לבין הוראת סעיף 8(א) לחוק הירושה".

אתם מציינים כי במהדורה החדשה נעשה מאמץ לרכז פסיקה הקובעת הלכות חשובות, כזו שלא התפרסמה. כיצד לדעתכם עשוי פרסום הפסיקה באמצעות ספרכם החדש לתרום להפחתת העומס על ההתדיינויות בבתי המשפט למשפחה סביב מאבקי ירושה?

עו"ד פינברג: "כיום רוב פסקי הדין ניתנים לאיתור ולקריאה, למעט פסקי דין בתחום דיני המשפחה, שם גוברת הוראת החיסיון והפרטיות על הצורך לפרסם מידע לציבור. עם זאת גם בתחום זה, כאשר פסקי הדין מגיעים בערעורים לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון, ההלכות החשובות מתפרסמות תוך השמטת שמות הצדדים המעורבים. מרגע שבספר מתפרסמים אזכורי פסקי הדין יקל מאוד לקורא, גם זה שאינו משפטן, להגיע למקור של פסק הדין עצמו".
השופט שוחט: "לדעתי, בכל תחום משפטי, בוודאי בתחום סבוך עם המון השלכות כמו דיני ירושה ועיזבון, כשהסוגיות יכולות להיות שנויות במחלוקת ואלה נראות נהירות יותר לכל הנוגע בתחום, כולל בעלי הדין ובפרט עורכי הדין, אז קל יותר לקבל החלטה מושכלת האם לפתוח בהליך משפטי אם לאו. כשהדברים הם לא ברורים, אז מגישים תביעה בבחינת 'שלח לחמך על פני המים' ונראה מה בית המשפט יפסוק. הספר הזה מרכז את כל ההלכות וההתפתחויות נכון לעת הזו, אז כשיש סוגיה שעולה על שולחנו של עורך דין המבקש להגיש תביעה בתחום הזה ומוצא לכך תשובה ברורה בפסיקה ובדעת מלומדים, הדבר עשוי להניא אותו מפני הגשת התביעה בשיטת מצליח".

האם נעשה על ידי המחברים מאמץ לשמור על מתכונתו היסודית של הספר במהדורותיו הקודמות או שאין מדובר ב"אותה הגברת בשינוי אדרת"? ואם כן, אילו שינויים מבניים או מהותיים נעשו במהדורה החדשה לעומת קודמותיה?

רו"ח פלומין: "מעבר לעדכון החומר הקיים, נוספו תוספות רבות בהיקף של 25% עמודים לעומת מהדורות קודמות. החשיבה הרבה שהושקעה בעבר בבניית הפרקים השונים של הספר מצדיקה את עצמה גם כיום, ואין צורך לעשות שינויים מהותיים. עם זאת, יתכנו תוספות, לפרק זה או אחר או של פרק, למשל, הוספנו פרק פנסיות, אך אין בכך כדי לשנות את המסגרת שהוכיחה את עצמה בעבר וגם בדיעבד. השתדלנו להגיש לקוראים תשובות למגוון של שאלות שהם יכולים להיתקל בהן במהלך פטירת קרוב משפחה. בספר אפשר להיעזר כדי לגבש דרכי התנהלות – אם כי סביר שמעבר לקריאה ראשונית יש צורך לעיתים קרובות להתייעצות עם מומחה מהתחום הרלוונטי לאותה סוגיה שהתעוררה".

 

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
 
קשייו והתחבטויותיו של היושב בדין בתיקי ירושה ועיזבון 
18.09.2014 | השופט שאול שוחט 
בהרצאתו לרגל הוצאתה לאור של המהדורה השביעית של ספרו "דיני ירושה ועיזבון" מתאר השופט שאול שוחט את הזהירות הרבה הנדרש לה שופט העוסק בצוואה ואת הצורך לחפש ולעמוד על נימי נפשו של "הלקוח" הנוסף העומד בפניו – המנוח עצמו, שמכל הווייתו נשתמר גיליון נייר

"אני חייב להודות, כי בכל פעם שצוואה באה לידי, זע משהו בתוך ליבי. בצוואתו של אדם גלומים לעיתים מיטב שאיפותיו ובחירי חלומות חייו, ולעולם מלווה אותך ההרגשה העגומה, כי הנה היה אדם ואיננו, ומכל הווייתו, מכל עצמותו, נשתיירו רק גיליונות נייר אלה. ואתה – שהינך זר למנוח, ולא עמדת מקרוב על אורחות חייו ועל מאוויי לבבו, אתה מצווה להחליט ולקבוע אם יקומו ויהיו דברי המת, ואם יהיו כלא היו... ". דברים חודרים אלה של השופט חשין האב בספרו "על דמויות מבית המשפט" מגלמים גם את עצם הווייתו של השופט היושב בדין בתיקי ירושה ועיזבון. צוואה אינה מסמך משפטי מת. היא גם לא יצור חנוט ומאובן. היא מדברת, היא מספרת, לעיתים היא מבקשת ואולי אף מתפללת – ומי אני ומה אני, שופט בשר ודם, שאחליט ואקבע אם יקומו ויהיו דברי המת או יהיו כלא יהיו.
מכאן הזהירות הרבה הנדרשת מן היושב בדין בתיקים אלה. האחריות היא גדולה. המצווה שוב אינו בין החיים. אין אפשרות לשמוע את דעתו. החשש שמא לא קלענו לרצונו או לאומד דעתו מלווה אותנו לא רק לאורכו של ההליך המשפטי אלא גם לאחר שהטבענו חתימתנו עליו. מספרים על השופט איב שעסק רבות בצוואות, כי העיר באחד המשפטים: "אני נרעד מהמחשבה כי בבוא יומי יהיה עליי לפגוש בכל אותם מצווים שאת רצונם עלי אדמות סיכלתי בפסקי הדין שנתתי".
לרוב הקהל כאן, עורכי דין העוסקים בפרקטיקה משפטית, אין קושי בזיהוי הלקוח שלהם. חתם על יפויי כוח, על הסכם שכר טרחה ואולי גם שם משהו על החשבון. אין דילמה או התלבטות. גם לשופטים, במרבית הסכסוכים המשפטיים שבאים לפניהם, אין התלבטות בעניין. לכל עורך דין יש לקוח אחד, לשופטים יש שני "לקוחות". בדיני ירושה ועיזבון יש לקוח נוסף שהוא בבחינת "נוכח-נפקד" – המנוח. מה משקל יש ליתן לעצם נוכחותו זו ומה משקל יש לתת לאינטרסים של הצדדים הניצים בעניינו.
מבחינתו של בית המשפט – אין התלבטות. אסור שתהיה התלבטות. לקוחו של בית המשפט הוא המנוח. היטיב לבטא את הדברים השופט חשין הבן בפרשת  קרן לב"י נ' בינשטוק: "המצווה הוא לעצמו: רצונו – ורצונו בלבד – הוא שיכריע. אכן, בכל שאר ענפי משפט שהזכרנו יש זיקת גומלין – את תרצה: מגע ומשא, במובנו הרחב של המושג – בין שניים (או יותר): כך בחוזים, כך בעשיית עושר ולא במשפט, כך בנזיקין וכך במשפט העונשין. ואילו במשפט הצוואות המצווה הוא לעצמו: הוא לא השלה איש, ואיש לא הסתמך ולא רשאי היה להסתמך על מעשה צוואה שיעשה; הוא לא הזיק לאיש; אין הוא מחזיק תחת ידו רכושו של הזולת; והרי רצונו – ורצונו בלבד – הוא שיכריע".
במילים אחרות, אל לבית המשפט לראות בתיקים אלו את היורשים או את יתר הצדדים בהליך כ"לקוחות" שאותם הוא מתבקש לשרת. עליו לראות את המנוח לנגד עיניו, הוא ולא אחר.
יש שיאמרו שאין מדובר בקושי אמיתי אלא "מלאכותי". כשם שעורך דין שמייצג לקוח יכול לקיים דיון בהיעדרו, כך הצדדים להליך העיזבון מייצגים את המנוח. התפיסה הזאת לא נכונה, ויש בה אף סתירה מובנית. אם נאמר שהצדדים להליך מייצגים בהכרח את המנוח, הכיצד ניצים הם וכל אחד טוען אחרת מחברו?  גם לא ניתן לומר שהצד שמבקש לקיים את הצוואה מייצג את המנוח יותר מהצד שמבקש לבטלה. גם הצד שמבקש לבטל את הצוואה מבסס את טענותיו שהיא לא עולה בקנה אחד עם רצון המנוח – בבחינת "אם היה כאן המנוח איתנו, הוא היה מבקש לא לקיים את המסמך הזה".
טלו מצב היפותטי שבו מנוח הותיר אחריו צוואה וקבע כי מחצית רכושו תגיע לאשתו ומחצית לבתו היחידה. ההסדר תואם את חוק הירושה, אלא שהמנוח הציב לכך סייגים: הורה כי אשתו תקבל את המחצית שלה לאחר חמש שנים ממועד פטירתו ובלבד שלא תינשא לאחר, ואילו בתו תקבל את המחצית שלה במהלך עשר שנים: עשירית בכל שנה. משהוגשה הצוואה לקיום, עם הגשת התנגדות לה, מכל סיבה שהיא, יועבר התיק לשופט בית המשפט לענייני משפחה. אם נצא מנקודת הנחה שכולם בגירים, אין סיבה להתערבות של היועץ המשפטי לממשלה בהליך. מה יעשה השופט אם עוד בטרם יקיים דיון ראשוני בתיק יגישו לו הצדדים להליך הסכם לפיו ההתנגדות שהוגשה תתקבל, הצוואה תבוטל, ויינתן צו ירושה – האם עליו לתת "כמבוקש" ולברך על המוגמר וכל הצדדים יצאו מרוצים (שכן הבת תקבל את חלקה במכה אחת ולא בשלבים ואלו האלמנה גם תוכל ליהנות מחלקה לאלתר, עם או בלי בן זוגה העתידי)?
התשובה לכך היא לא. כל עוד הצוואה אינה סותרת את תקנת הציבור ואין מניעה שלא לקיים אותה, אל לבית המשפט לקבל ההתנגדות לצוואה, גם אם מקורה בהסכם של הצדדים. סוברים הצדדים שהצוואה אינה עולה בקנה אחד עם רצונו של המנוח וקמה עילה לביטולה – יתכבדו ויקיימו את ההליך כהלכתו. בית המשפט לא צריך להיות כלי שמטרתו "לעקוף" את רצון המנוח, גם אם זה רצון הצדדים שבפניו. הם לא ה"לקוחות שלו" ועליו תמיד לתור ולחפש אחר הלקוח האמיתי שהוא המנוח.
לדוגמאות מהפסיקה בהם זוכים על פי צוואה, שלא רוו נחת מהוראות המצווה, ביקשו בדרכים שונות לעקוף אותן ונדחו ראו  למשל ויינשטיין נ' פוקס; דשת נ' אליהו; אטינגר נ' אבנטוב. הדוגמאות הללו מבהירות את הקושי שעמו מתמודד בית המשפט בתיקי ירושה ועיזבון. אף שיש בהם צדדים מיוצגים כמו בכל תיק אחר, תמיד צריך לתת משקל לכך שה"לקוח" האמיתי לא נמצא באולם.
לתניות ולחיובי יורשים בצוואה הקדשנו את עמ' 154-159 לספרנו.
 
השלכת דיני הצורה בצוואות על המהות
 
מי לא מכיר את המקרה הטראגי המתואר בפרשת קניג נ. כהן. במקרה זה התאבדה אישה צעירה והותירה אחריה צוואה, בה היא מדירה את בעלה מרכושה. הבעל פנה לבית המשפט וביקש את פסילת הצוואה מן הסיבה שהיא הייתה ערוכה בכתב יד ולא היה עליה תאריך או חתימה. לבית המשפט, על פי המצב המשפטי אז, לא נותר אלא לפסול את הצוואה, על אף שברור היה כי מדובר בפעולה שנוגדת את רצונה האחרון של האישה.
בחלוף השנים, תוקן סעיף 25 לחוק הירושה כדי ליתן מענה למקרים דומים וב-4 למרץ 2004 אישרה הכנסת את תיקון מס' 11 לחוק הירושה הקובע כי אם "התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה ולא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה רשאי הוא לקיימה", תוך פירוט מרכיבי היסוד בכל אחד מסוגי הצוואות (סעיף 25(ב) לחוק).
מרכיבי היסוד הם תנאים צורניים שבלעדיהם אין. מדובר ברשימה סגורה של רכיבים, שאני לא חושב שהיא ארוכה מדי או קצרה מדי. הפורמליות טבועה בטבעו של המשפט: כל משפט הוא סדר, וכל סדר הוא צורה. אלו גם סדרי עולם, שמקובלים גם ביתר ענפי המשפט: אדם שרוצה למכור לחברו נכס מקרקעין – לא יסתפק במילים ולחיצת יד אלא ירצה גם מסמך כתוב. ההתנגדות הנפוצה בחוגים רבים לנישואים דתיים לא נובעת מעצם ההתנגדות לטקסים. אותם זוגות רק רוצים לעשות טקסים אזרחיים. כך גם צוואה – יש היגיון בכך שאדם שרוצה לתת הוראות לאחר פטירתו יפעל לפי צורה מסוימת.
הקושי וההתחבטות של השופט הם לא בעצם קיומן של הדרישות הפורמליות, גם לא כלפי "מרכיבי יסוד" שבלעדיהם המסמך לא ייחשב כצוואה. אין גם קושי או התחבטות בקביעת המחוקק כי  אם התקיימו כל מרכיבי היסוד בצוואה, אבל נמצאו פגמים או חסרים צורניים אחרים, יוכל בית המשפט לקיים את הצוואה בתנאי שהיא "משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה" .
הקושי וההתחבטות מקורם בנטל השכנוע שמוטל בעקבות הפגם הצורני על מבקש הקיום. הוראת סעיף 25(א) לחוק הירושה בנוסחה כיום, כמו גם לפני התיקון, איננה מבחינה בין פגם לפגם מבחינת טיבו, אופיו ועוצמת פגימתו הרעה – "כולם כאחד פגמים הם על דרך הסתם וכולם שווים הם, הן לעניין פגימתם הרעה הן לעניין אפשרות תיקונם מכוח שיקול הדעת של בית המשפט". נטל השכנוע, שאת מידתו העמידה הפסיקה בדרגה שווה אם לא גבוהה יותר מזו הנדרשת במשפט הפלילי, מכבידה ומקשה על מבקש הקיום, אשר עלול למצוא את עצמו גם בשל פגם קל, פגם של מה בכך, מתמודד עם נטל שכנוע כבד להוכיח את אמיתותה מבחינה מהותית.
מידת הוכחה כה גבוהה, העלולה במקרים רבים לסכל את רצונו של המנוח, זכתה לביקורת בספרות המשפטית (פרופ' שילה בספרו "פירוש לחוק הירושה" וש.שוחט בספרו "פגמים בצוואות"). הביקורת לא פסחה גם על בית המשפט, ודברים ברוח זו הושמעו בפרשות גודמן נ' מוסאיף ובוסקילה נ' בוסקילה.
דומה שביקורת זו נפלה על אוזניים קשובות בעמ"ש 38138-09-11 מיום 14.4.13, שם נאמר על ידי העומד לפניכם: "הדרישות הצורניות אותן העמיד המחוקק אינן מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי שנועד לתת ביטוי לגמירת דעתו של המצווה. פרשנות לפיה יש להבדיל בין פגם לפגם מבחינת חומרת פגימתו הרעה, תוך בחינת חומרתה בהתייחס לסוג הצוואה בה נפל אותו פגם – בכל הנוגע למידת השכנוע הנדרשת בסעיף 25 לחוק הירושה והפעלת שיקול הדעת של בית המשפט בהפעלתו – הינה פרשנות ראויה ומתונה יותר, המתאימה עצמה לנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון. פרשנות זו תשמר בצורה נאותה יותר את האיזון העדין בין כבוד המת וכבודם של החיים – אלה הטוענים לפסילת הצוואה – תוך מתן כבוד לרצונו של המת שעל קיומו אנו מצווים".
מקום שיש לבית המשפט שיקול דעת (לקיים את הצוואה אם לאו) ומקום שעסקינן במלאכה של איזונים (לבחון את הפגם הצורני בהתאם לנסיבות המקרה, להעריך את מידתו ומשקלו, ובהתאם לכך לנתח את הראיות שהציג מבקש קיום הצוואה ולהגיע למסקנה אם ניתן במקרה זה לקיים את הצוואה או לא) – עסקינן גם בקושי ובהתחבטות.
מדובר בקושי והתחבטות להיות מודעים לפגם הצורני, לתת לו את המשקל המתאים מבחינת כל ההשלכות השליליות שהוא מטיל על מבקש קיום הצוואה מעצם היותו פגם צורני - אבל ביחס לטענות ההתנגדות שנשמעו – כשלכל אורך הדרך לזכור שהצורה היא משרת ולא אדון העומד בפני עצמו.
 
התחקות אחר רצונו החופשי של המנוח
 
כל התנגדות לצוואה מכוונת לכך שהצוואה אינה תואמת את רצונו החופשי והאמיתי של המנוח. עם זאת, לא כל התנגדות לצוואה קשה להכרעה באותה מידה. התנגדות לצוואה מהטעם שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה היא, על דרך הכלל, התנגדות קלה יותר להכרעה מהתנגדויות שמבוססות על עילות של מעורבות או השפעה בלתי הוגנת. בדרך כלל, מה שיטה את הכף לקבלה או לדחייה של טענת התנגדות לפיה מנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה הן ראיות רפואיות אובייקטיביות ממועד עריכת הצוואה, שינותחו בחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט. חוות דעת מומחה היא אמנם לא בבחינת "כזה ראה וקדש", אבל היא בהחלט כלי עזר שיש בו כדי לסייע לבית המשפט לקבל החלטה מושכלת בשאלה אם המנוח ידע להבחין בטיבה של צוואה – ידע את היקף עזבונו, זהות יורשיו ומשמעות עריכת הצוואה לגביהם.
על דרך הכלל, הכרעה בהתנגדות שעילתה מעורבות בעריכת צוואה קלה יותר מהכרעה בהתנגדות שעילתה השפעה בלתי הוגנת. בסופו של דבר, מדובר בפעולות של הזוכה או בת זוגו שאופיין יוכרע על פי השכל הישר ומסת הראיות והעדויות שיובאו לפני בית המשפט לגבי מה שאירע בזמן עריכת הצוואה או סמוך מאוד למועד זה ויישום ההלכה המשפטית לגביהן.
עילת ההתנגדות של השפעה בלתי הוגנת היא שמביאה את עיקר הקשיים וההתחבטויות אצל השופט. יש בה מכל וכל. גם בעילה זו חשוב לשופט להכיר את מצבו השכלי וההכרתי של המנוח. אין השפעה בלתי הוגנת אם אין לנו מנוח שניתן להשפיע עליו. על מנת לדעת אם במצווה בר השפעה עסקינן, ולאיזו השפעה, צריך בית המשפט להתרשם ממצבו השכלי וההכרתי – אלא שהפעם אין לו חוות דעת של מומחה רפואי שיכול למנות לצורך הכרעה בסוגיה, כי לא מדובר על מצב רפואי שניתן להגדרה מקצועית מסוימת.
בנוסף, כמו בעילה של "מעורבות" גם כאן עניין לנו בקביעות עובדתיות בדבר קיומה של השפעה. אבל, מדובר במסכת עובדתית רחבה הרבה יותר, כי "מעורבות" היא למעשה מקרה ספציפי של "השפעה", שחלה בגדרי זמן מצומצמים יותר מאשר גדרי הזמן בהם המנוח יכול להיות "מושפע". ומעבר לכל – גם כשהשופט כבר מסיק כי מדובר במצווה שהיה נתון להשפעה, וגם אם מצא כי הוכחה השפעה בפועל – נותר הוא בהתחבטות ובקושי להכריע אם מדובר בהשפעה "סתם" או בהשפעה "בלתי הוגנת", שהרי הפסול אינו בעצם קיומה של השפעה אלא  בחוסר ההגינות שבה.
השאלה אם ההשפעה היא "בלתי הוגנת" היא שאלה ערכית נורמטיבית, ובית המשפט  נדרש לבחון אותה על פי מושגים של מוסר אישי ומוסר חברתי: "כל אחד מאיתנו, כולנו נתונים להשפעות הסובבים אותנו ולהשפעות הסביבה והרי מעשינו נגזרים גם מאישיותנו, גם מאילוצים אלו ואחרים שהחיים מעמידים בפנינו... השפעות אלו, כולן הינן מרכיב ברצונו ה"אמיתי" של אדם ואין בהם כדי לפגום ברצון... החוק עניינו הוא בהשפעה בלתי הוגנת, לאמור בהשפעה שאינה השפעה שגרתית שבכל יום, אלא  בהשפעה שיש בה מרכיב אי הגינות על פי מושגינו, מושגים של מוסר אישי ומוסר חברתי. המושג 'אי הגינות' הוא מושג מסגרת ותוכנו ימצא בהכרעות אינדיבידואליות שתעשינה מעת לעת, על פי השקפות הפרט והכלל בתקופה מסוימת ובמערכת מסוימת".
מונחי ה"שסתום" שבהם משתמש השופט חשין בערעור בפרשת מרום, יש בהם כדי להבהיר את העול שהוטל על השופט שצריך להידרש ולהכריע בעילה זו כשהיא מונחת לפתחו. בית המשפט העליון בדיון הנוסף בפרשת מרום ניסה להקל על מלאכת השופט וקבע ארבעה מבחנים ומבחני עזר נוספים שמטרתם המוצהרת היא לסייע לבית המשפט להכריע בשאלת קיומה של השפעה בלתי הוגנת. עם יד על הלב, אני לא בטוח עד כמה המבחנים האלו באמת יש בהם כדי לסייע לשופט לגבש הכרעה בסוגיה, כשבאמת ובתמים יש לו התחבטות בעניין.
המבחנים הללו לא המירו בחינה ערכית נורמטיבית, שנדרשת מבית המשפט לצורך גיבוש מסקנה בקשר לאי הגינותה של ההשפעה, לבחינה עובדתית – לא מדובר במבחנים שאומרים לדוגמה שמשפיע שהשפעתו הביאה לו חלק גדול יותר ב-10% מחלקו בירושה על פי דין הוא משפיע "הוגן", ואלו משפיע שהשפעתו הביאה לו נתח גדול יותר הוא "לא הוגן". המבחנים הללו גם לא הקלו בכך שאמרו שאם רובם מתקיימים אז מדובר בהשפעה בלתי הוגנת ואם רק מיעוטם אז אין מדובר בהשפעה בלתי הוגנת. בסופו של דבר המבחנים הללו מסייעים לבית המשפט למיין את הקשיים וההתחבטויות שלו לקטגוריות שונות שהם מבחני העזר, דבר שאולי מקל על ערכאת הערעור לבדוק את פסק הדין, אבל לא ממש מסייעים לבית המשפט בגיבוש החלטה סופית.
על העילות השונות להתנגדויות לצוואה, מבחני העזר השונים, יישומם בפסיקה ועוד, הקדשנו את עמודים 124-128 בספר.
 
ארגז הכלים הצר של השופט
 
הקושי הרביעי שעליו אני רוצה לדבר, נובע מארגז הכלים הצר מבחינת התרופות והסעדים שאותם יכול השופט להעניק בתיקי עיזבונות, לעומת ענפי משפט אחרים.
בתחום המשפט הפלילי אין "תרופות וסעדים" אלא את ההיפך – סנקציה על עבריין המורשע בדין. אבל, גם שם שיקול הדעת של בית המשפט הוא רחב ולאחרונה נדרשה חקיקה להבנייתו (שגם היא, אגב, לא נקייה מביקורת).
גם בתחומי המשפט האזרחיים הרגילים יש לבית המשפט מגוון רחב של תרופות, בשל המגוון הרחב של המצבים והאופנים שבהם עשויות להיות מופרות זכויות. קשת התרופות והסעדים היא רחבה, כך שכמעט בכל סיטואציה יש לבית המשפט שיקול דעת, בהתאם  לנוסח התביעה שהובאה בפניו, לתת סעד מתאים וצודק. לעיתים גם מדובר בסעדים מתחומי משפט שונים .
צדק הוא לרוב לא "שחור" או "לבן" אלא גוונים רבים של אפור (הרבה יותר מחמישים). המידתיות והקשת הרחבה של הסעדים שעומדים לרשות בית המשפט ב"ארגז הכלים", בולטים במיוחד בתחום דיני המשפחה. כמעט כל הכרעה בתביעת מזונות באשר היא אינה שחור או לבן אלא נמצאת על סקאלה מסוימת, בין התביעה המופרזת לרוב שהגישה התובעת לצרכים הסגפניים שהציג הנתבע; כשאחד מההורים מקבל משמורת השני לרוב יקבל הסדרי ראייה וכיוצ"ב.
 
זה לא משהו שייחודי לשיטת המשפט שלנו. כל שיטות המשפט המודרניות מכירות בהקניה של קשת רחבה של תרופות וסעדים במשפט האזרחי, כמו גם קשת רחבה של סנקציות במשפט הפלילי, שנתונים בידי השופט ולפי שיקול דעתו. אציין שזה קיים, ברמה פחותה יותר, גם בשיטות משפט אחרות, עתיקות הרבה יותר.
להבדיל אלפי הבדלות, גם החוק האיסלאמי הקיצוני שמבקש להשליט הארגון הרצחני דאע"ש, שעלה לכותרות לאחרונה, מכיר במתן "ארגז כלים" מסוים לשופט. להבדיל מהסברה הרווחת כיום, שניזונה בעיקר מסרטוני "יוטיוב" שעולים לכותרות, לא על כל עבירה נדרשת התזת ראשו של הנאשם על ידי השופט (שבמקרה זה הוא גם התליין...). השריעה מבחינה בין עבירות "חדוד" שמנויות במפורש בקוראן, לדוגמה זנות, שתיית אלכוהול, גניבה, שוד דרכים, מרד נגד השליט וכפירה שהעונשים בגינן מצוינים בדרך כלל במפורש בקוראן ונעים בין צליבה, סקילה, קטיעת גפיים ומאה מלקות (ר' במאמר של גיא בכור "בין הרצוי למצוי, המשפט בעולם הערבי") ובהן אין לשופט שיקול דעת ו"ארגז כלים" (הגם שלצורך ביצוע גזר הדין נדרש הוא ככל הנראה ל"ארגז כלים" במובן הרגיל של המילה...), לעומת עבירות בקטגוריות אחרות של "קצאץ" או "תעזיר" שנוגעות גם לעבירות חמורות מאוד כמו רצח ופגיעה פיזית בגוף, שאז יש לשופט שיקול דעת ו"ארגז כלים" בקשר לעונש, כשניתן גם משקל רב לעמדת משפחת הקורבן (ר' בספרו של קלוד כאהן, "האיסלאם, מלידתו עד תחילת האימפריה העות'מאני").
בשיטת המשפט שלנו, תחום העיזבונות מתאפיין בכך שאם השופט הגיע למסקנה מסוימת – לדוגמה, היתה מעורבות בעריכת הצוואה או שזוכה השפיע על המצווה – אין לבית המשפט "ארגז כלים" לגבי התרופה שיכול לתת לאותו "משפיע" ו"מעורב", שכן המחוקק קבע כי הוראת הצוואה לטובתו בטלה. אם נקבע כי אותו זוכה "השפיע" על המנוח לכתוב את אותה הוראה לטובתו, או היה מעורב בעריכתה כמשמעות סעיף 35  – הוא כבר לא יזכה באותו חלק שאמור היה לקבל בירושה על פי דין, אם לא היה עושה את הפעולות הללו ובהנחה שיש הוראה שיורית בצוואה (ובדרך כלל יש). אין "פרס ניחומים". ניתן להכיל זאת כשמדובר בהשפעה בלתי הוגנת, שכן לא את רצון המנוח מקיימים אנו אלא את רצונו של האחר. לא ניתן להכיל זאת לגבי המעורב שלעיתים לא ידע כלל על זכייתו, אך בגלל ההוראה הקוגנטית של סעיף 35 לחוק הירושה, אין לו תרופה.
 
המחדל של המנוח
 
הקושי החמישי שעליו אני רוצה לדבר קיים במקרים חריגים יחסית, שבהם לבית המשפט דווקא ברור מאוד מהו רצונו החופשי והאמיתי של המנוח, אבל נאלץ שלא לקיים רצון זה, בגלל מחדל שביצע המנוח בחייו. מפאת קוצר הזמן, אמחיש בדוגמא אמיתית:
ג' , אשתו של ד', הייתה אישה רעה. גם ילדיו של ד' לא כיבדו אותו כאב, ובכלל, הוא הלך לעולמו מריר וגלמוד. לא הכרתי את ג' או את ד' ומשפחתו, אבל צוואתו של ד' כן זכתה לדיון בת"ע (תל-אביב-יפו) 2642/02 - עזבון המנוח צ'ד' ז"ל נ' י'צ'. ד' הלך לעולמו כשהוא נשוי לג' ולו שני ילדים, והותיר אחריו צוואה בכתב יד, שלא נפל בה שום פגם צורני.
בצוואה הרבה ד' להביע דברי תרעומת, לרוב כלפי אשתו וילדיו, ופירט את מעשיהם ומחדליהם. "אשתי התעללה בי במשך 40 שנה, ואני נשוי על הנייר בלבד. גם ילדיי התעללו בי ושכחו ממני ולעגו לי. אשתי וילדיי אינם ראויים להיות יורשי לשום דבר". על מנת שלא יהיה ספק קל שבקלים שד' לא סבל את אשתו וילדיו, הוא מסביר בצוואה כי אף שגר באזור המרכז, קנה חלקת עלמין בירושלים "כדי שגם במותי אהיה רחוק ממנה ומהילדים" ומסיים את צוואתו בשלל "ברכות" כלפי אשתו: "אשתי ג' היא מפלצת. אלוהים ינקום את סבלי במשך 40 שנה ממנה אמן".
באשר למה שיעשה ברכושו, ציין ד' בצוואתו כי "צוואתי חלה על הכספים המגיעים לי ממשרד הבריאות, כספי פיצויים קרן השתלמות וכספי קופות גמל שונים. כולם ימסרו לפקודת אחותי י'".
 
כן מפלצת לא מפלצת, ברור היה לבית המשפט שהמנוח לא רצה להותיר שום דבר לאשתו או לילדיו, ובית המשפט אומר זאת מפורשות בפסק הדין. הבעיה היא שההוראה המנחילה את הרכוש דיברה על רשימה סגורה של רכוש שעליו חלה הצוואה, ובנסיבות אלו, משקוימה הצוואה, שום דבר לא מנע מג' ומהילדים לבקש ולקבל צו ירושה על יתר הרכוש שלא נזכר בה. לבית המשפט, עם כל הקושי וההתחבטות כתוצאה מהסיטואציה שנוצרה, לא היה הרבה מה לעשות אלא להשלים עם זה.
לכללי פרשנות צוואה ותניות סילוקין הקדשנו את עמ' 155-166 בספר.
 
שופט בודד בצריח
 
אז מה היה לנו?
מצווים שרצונם לא תמיד מתקיים, אם בגלל ניסוח לקוי, אם בגלל פגמים צורניים;
צדדים להליך, שתמיד אחד מהם יצא "וידיו על ראשו" כשהוא סובר שבית המשפט לא עשה צדק ולא משפט, אבל כיסם שנפגע הוא שמניע אותם ולא רצון המת;
עורכי דין שמייצגים את לקוחותיהם נאמנה, כל כך נאמנה, שהגם שלא הכירו את המצווה הזקן שצוואתו מונחת לפניהם – לא יהססו להרהיב עוז ודברים על כל חולי שפגע בו לעת זקנתו, על נפשו השברירית ועל מצבו שהפכו אותו בין רגע ל"חומר ביד היוצר" (אם הם בצד המתנגדים), ומנגד יהיו אחרים שלא יהססו לדבר אחר מידותיו כמידות של תלמיד חכם, עליהם אומרת הגמרא "תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה נתוספת בהם" (גמרא מסכת שבת דף קנ"ב) – אם הם במקרה, מוצאים עצמם בצד של מבקשי קיום הצוואה.
ושופט, בודד בצריח, שנאלץ לשאת בעול ולעמוד על נימי נפשו של אדם, "לקוח", שכלל לא בפניו ומעולם לא הכירו, "לקוח" שלגביו אינו יכול לצאת מהנחה כי מדובר ב"אדם הסביר" שכן הבחינה היא תמיד סובייקטיבית למנוח הספציפי, "לקוח" שמכל הווייתו נשתמר גיליון נייר – כשרק השופט הוא הגורם שיכריע אם זה נייר זה יזכה למשמעות כלשהי עוד אם לאו. וגם אם עשה השופט מלאכתו נאמנה, עמד פסק דינו במבחן הערעור והפך לחלוט – תמיד יקנן בו הפחד שמא יום אחד, בעולם האמת, יפגוש ב"לקוח" וזה יפנה אליו בתלונות ותרעומות.
אז מי בכל זאת מרוויח מכל הסיפור הזה? המשפט. אדם שהולך לעולמו, המשפט קובע כי במותו מקנה לאחרים זכויות. אדם שהמשפט מעניק לו זכות, נדרש לעיתים ללחום על זכותו כדי להגן עליה ולממשה. אילולא התובעים הלוחמים לזכויותיהם, לא היה לשופטים מה לשפוט; אילולא קול הציבור התובע פתרון לבעיה, לא היה למחוקקים מה לחוקק ומה לתקן. כל עוד לא יקום אדם ויערוך וינהל את משפטו – המשפט לא יהיה אלא "מלחמת נייר" או תרגיל אקדמי. צד שהפסיד במשפט, אין מדובר בהפסד של המשפט אלא לעיתים ב"רווח נקי" למשפט ותורם הוא תרומתו לניצחון עתידי של המשפט, גם אם אישית אין לו בכך כל נחמה. בידיעתו או שלא בידיעתו, מזיז הוא את "עגלת המשפט" קדימה. לעיתים התבוסה שלו היא זמנית בלבד – יכול וינצח בערעור, יכול וייווצר תקדים ויכול וניצחונו יבוא לידי ביטוי בחקיקה לאחר מעשה, גם אם לא ייהנה הוא עוד ממנה. הפסיקה היא המביאה לידי הלכה, וההלכה היא ציון דרך או תמרור למשפט המתקדם והמתחדש.
כל הנוכחים פה תרמו בדרך כזו או אחרת להתפתחות המשפט בדיני הירושה והעיזבון. מי כצדדים להליך, מי כעורכי דין מייצגים, מי כשופטים, מי כאנשי אקדמיה. ברור לי כי נגיעה כזו או אחרת לתחום דיני הירושה והעיזבון יש לכל אחד ואחד מכם, אחרת לא הייתם מכלים זמנכם בערב עיון זה – וכל אחד ואחד מכם תרם תרומה למשפט בתחום הירושה והעיזבון.
את הספר שיש לי את הכבוד להימנות עם מחבריו במהדורתו הנוכחית (השביעית), ליוויתי ונמניתי עם מחבריו גם במהדורתו הקודמת (השישית), שיצאה לאור לפני למעלה מתשע שנים. גם אז, הקדשתי שעות רבות לעדכונו, לא פחות מהפעם הנוכחית. ובכל זאת – הספר במתכונתו הנוכחית תפח ב-25% נטו (לא כולל נספחים ולא חל שינוי בגודל הפונטים) מהספר במהדורתו הקודמת. במילים אחרות, כל עמוד תוכן חמישי בממוצע בספר הוא עמוד חדש. מאות פסקי דין והלכות חדשות נוספו ועודכנו. מאחר שמטרתו של הספר הזה הייתה ונותרה, מאז מהדורתו הראשונה, כשמו, לתת ביטוי ל"דיני הירושה והעיזבון", ומאחר שכל אחד ממכם תרם תרומה, במודע או שלא במודע, למשפט בתחום זה, אני רוצה לומר לכם מעל במה זו תודה באופן אישי לכל אחד ואחת כאן.
ולסיום, ברצוני להודות על הדברים החמים והמרגשים ששמענו מפי הדוברים הנכבדים והמכובדים כב' השופט יורם דנציגר, שופט בית המשפט העליון; כב' השופט דבורה ברלינר, נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב; פרופ' דודי שוורץ דיקאן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, שמשמשת לי שנים אכסניה ובמה לנפשי האקדמית, ליו"ר ועד מחוזי תל אביב עו"ד אפי נווה על הערב המרגש הזה, וכמובן לחברי ורעי עו"ד שלומי באשי, יו"ר הועדה לדיני משפחה של המחוז, שהנחה את הערב ברוב טעם.
תודה מיוחדת ליתר המחברים עו"ד נחום פינברג ורוה"ח יחזקאל פלומין, להוצאת סדן ובראשה ויוי המופלאה וכל עובדיה המסורים אשר טרחו ועמלו בהפקתו של הספר. וכמובן לעוזר המשפטי שלי, עו"ד דוד שאוה, שסייע בידי באיסוף החומר ובהכנת המפתחות.
ואחרונים חביבים עלי – בני משפחתי האהובים אשתי אורנה וילדיי דוד, מור ועידו – תודה ובהערכה.
 
 
ההרצאה נמסרה בטקס השקת הספר, שערך מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין ביום 9.9.14, לרגל הוצאה לאור של המהדורה השביעית של הספר "דיני ירושה ועיזבון" שכתבו השופט שאול שוחט, עו"ד נחום פינברג ועו"ד ורו"ח יחזקאל פלומין


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ערב השקה לספר דיני ירושה ועיזבון שנערך ביום 9.9.2014
בלשכת עורכי הדין מחוז תל אביב


נאום השופט שאול שוחט     

נאום השופט יורם דנציגר   

נאום השופטת דבורה ברלינר 

נאום ד"ר יואב מאז"ה
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

 

 
מתאריך 31/8/2014

 
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כתבה מתוך ynetב30.06.14 , 21:35
עובד נפטר: מי יירש את הפיצויים והמשכורת?

  מי אמור לקבל את שכר העבודה האחרון ואת פיצויי הפיטורים של עובד שנפטר - ולמה   זכאים עובדים במקרה שהמעביד הוא זה שנפטר? פרק מתוך הספר "דיני ירושה           ועיזבון"
 



שאול שוחט  

לאחר מותו של עובד חלות על מעבידו חובות כלפי שאריו ויורשיו והחוק מעמיד לאותו מעביד גם זכויות. כאשר מעביד נפטר נותרות חובותיו כלפי עובדיו, עמם חתם הסכמים ושגם מחזיקים בזכויות להמשך עבודה או פיצויי פיטורים. מה אלו כוללים? 
                                  
 
יתרת שכר עבודה
שכר העבודה כולל תשלומי חגים, פריון עבודה, שעות נוספות פדיון חופשה וכיוצא באלה. סעיף 7 לחוק הגנת השכר         קובע למי תשולם יתרת השכר של העובד שנפטר. אם לנפטר יש בן זוג - אזי אותו שכר נזקף בראש ובראשונה לזכותו     של בן הזוג. אם לנפטר אין בן זוג, יתרת שכרו תשולם לאדם שהורה לשלם לו.
 
      התשלומים לזכאים נושאים פיצויי הלנת שכר לפי סעיף 17 לחוק הגנת השכר או הפרשי הצמדה וריבית, כשיעורם          בחוק פסיקת ריבית והצמדה. מכאן רשאי המעביד לנכות מהתשלום לזכאי כל חוב שהעובד המנוח היה חייב לו.

עו"ד נחום פינברג

פיצויי פיטורים
אם אדם עבד שנה או יותר ואז נפטר - שאריו זכאים לפיצויי פיטורים. המעגל ראשון של האנשים שזכאים: בן זוגו של       הנפטר (לרבות הידוע בציבור) וילד (לרבות ילד מאומץ או ילד חורג או נער/נערה נשואים), ולרבות נכד שכל פרנסתו על     המבוטח, ורק אם אחד מהמצבים הבאים מתרחשים:
 


עו"ד ורו"ח יחזקאל פלומין

1. לא מלאו להם 18 שנים.
 
2. לא מלאו להם 20 שנים וזמנם מוקדש ללימודים אקדמאים או שהם נמצאים במסגר קדם-צבאית של צה"ל.
 
3. לא מלאו להם 22 שנים והם באחד התנאים הבאים:
 
בשירות סדיר - למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות קבע.
 
בת שמשרתת בשירות לאומי, שמאושר על ידי השר ובתנאים שנקבעו בועדת העבודה והרווחה.
 
בן שמשרת בשירות לאומי שנמצא במסגרת תכנית ניסיונית לבנים והשירות קיבל את אישורו של שר העבודה והרווחה או של גורם אחר שהשר הסמיך.
 
לימודים במסלול עתודה שמוכרים בצבא לפי חוק שירות ביטחון ובשל כך נדחה שירותם.
 
4. לא מלאו להם 21 שנים והם משרתים בהתנדבות בשירות למען מטרה ציבורית או לאומית באישור ועדת הרווחה והעבודה. תקופת השירות אינה יותר משנה ושירותם הסדיר נדחה עקב ההתנדבות.
 
5. משרתים בשירות סדיר בחוק שירות הביטחון, למעט שירות צבאי לפי התחייבות לשירות הקבע ובתנאי שלפני שירותם התקיים בהם הסעיף הקודם (זאת אלא אם השירות הסדיר יהיה למעלה ב-3 שנים).
 
גם אם עובד נפטר לאחר שמסר הודעה מוקדמת על התפטרותו אך עוד לא הסתיימה תקופת ההודעה - שאריו יזכו לפיצויי פיטורים. לעומת זאת, אם אדם פוטר מעבודתו ופיטוריו נכנסו לתוקף לפני פטירתו, היורשים בלבד זכאים לפיצויים ולא השארים.
 
אם יש לנפטר שארים כפי שפורט, הם זכאים לקבל את הפיצויים שישולמו להם באופן שווה. כספים אלה אינם נחשבים לחלק מהעיזבון, לכן אין להשתמש בהם לצורך סילוק חובות העיזבון ואין נושהו של העובד יכול להטיל עיקול על כספי הפיצויים בגין חובו של העובד.
 
אי אפשר לנכות מכספי הפיצויים שמגיעים לשארים את חוב העובד למעביד, כי אלו מגיעים לשאריו. עם זאת, ניתן לנכות "סכום של חוב שחייב העובד למעביד" לפי חוק הגנת השכר. אך ברגע הפטירה, שזהו הרגע שבו נוצרה הזכות לפיצויי פיטורים - לא קיים יותר "סכום של חוב שחייב העובד למעביד", משום שחובו של העובד הופך לחוב של העיזבון והפיצויים שייכים לקרוב ולא לעובד שנפטר.
 
המעגל השני של השארים שיקבלו את פיצויי הפיטורים כולל ילדים, הורים שהיו תלויים בפרנסתו של הנפטר וגם אחים שגרו עם הנפטר לפחות שנה לפני פטירתו והיו תלויים בו לפרנסתם. אם אין שארים מהמעגלים הללו, אז אין פיצויי פיטורים מבחינה חוקית.
 
על מנת שהשארים יוכלו להשתמש בפיצויי פיטורים, עליהם לטעון ש"כל פרנסתם" תלויה בנפטר ולא "מרבית" או "עיקר". אם נקבע שהפיצויים ישולמו למישהו מהשארים שאינם ילד תלוי או בן זוג תלוי, יש להפקיד את הסכום בבית הדין לעבודה ורק לאחר מכן יקבע למי משלמים - בהתחשב במצבם הכלכלי ובמידת התלות בנפטר.
 
שארים שזכאים לקצבת קרן פנסיה מכוח הסכם קיבוצי (כמשמעו בחוק הסכמים קיבוציים) לא יהיו זכאים לפיצויי הפיטורים אם נקבע בהסכם הקיבוצי שתשלומי קופות הגמל יבואו במקום פיצויי הפיטורים. בית הדין לעבודה אינו מתערב במה שכתוב בהסכם הקיבוצי. בכל מקום שבו יוזכר שהופרשו תשלומים לקרן פנסיה או לביטוח מנהלים מבלי שבהסכם קיבוצי או בצו כלשהו נקבע, כי התשלום הוא במקום פיצויי פיטורים - ישמש הסכום שהצטבר בקרן "על חשבון" פיצויי הפיטורים.
 
פיצויי פיטורים במות המעביד

עובד זכאי לפיצויי פיטורים אם נפסקה עבודתו עקב מות המעביד, פשיטת רגל שלו או עקב פירוק התאגיד שעבד בו. המבחן לקביעת הקשר הסיבתי בין הפסקת העבודה למות המעביד הוא האם הייתה עבודת העובד נפסקת לולא מותו של המעביד.
 
 
עם זאת, במקרה של פירוק מרצון וכאשר יש מקום להמשך עבודתו של העובד אך הוא מוותר עליה - התפטרותו לא תזכה אותו בפיצויי פיטורים. פירוק על ידי בית המשפט, להבדיל מפירוק מרצון, יביא לידי סיום את חוזי העבודה בין החברה ובין עובדיה.
 
פרק מתוך הספר "דיני ירושה ועיזבון" בהוצאת סדן, מאת: שאול שוחט, שופט בית המשפט המחוזי; נחום פינברג, מומחה במשפט העבודה, עו"ד ושותף בכיר בנ. פינברג ושות';  ויחזקאל פלומין, מומחה במשפט מסחרי ומיסוי, ח"כ לשעבר וסגן שר האוצר לשעבר, עו"ד ורו"ח.
 

 

      דף הבית                חזור למעלה               תקנון האתר                            מפת האתר                קישורים               צור קשר  

הוצאת סדן     |      שדרות דוד המלך 1 תל אביב     |      טלפון: 03-6954402   פקס: 03-6953122     |       דוא"ל: info@sadanpublishing.co.il

©  כל הזכויות שמורות להוצאת סדן    |    רכישה מאובטחת באתר באמצעות